אני מכירה רק דרך אחת. צריך לזכור שכל הדברים הנפלאים כמו אהבה ואושר — הם לא תוצאה, אלא מצב תודעתי. את או מרגישה את זה, או שלא. לא צריך אובייקט.

 

אם זה קיים מבפנים, מבינים, אין בדידות. את נכנסת לכל תהליך בכולך וללא שיור. לכל תהליך. אני נזכרת איך ישבתי בגני לוקסמבורג, בערב, לבדי, ואכלתי מוצרלה לחה ומוצקה, כשאני שותה מים מינרליים. ואיך שתיתי קפה ליד הסורבון.

ואיך בוקר אחד מוקדם צעדנו, וברחוב צר ונקי במרכז פריז ליד פנס רחוב עתיק ראינו נעליים — חומות-ג’ינג’יות, מבריקות, שנראו כמעט חדשות, עם שרוכים פרומים — הרמנו את הראש והסתכלנו למעלה, על העמוד, אבל הבעלים של הנעליים או שהלך, או שעף — על העמוד הוא לא היה.

 

ללא אהבה מבפנים לא תכיני סרט טוב, לא תכתבי טקסט טוב, ואפילו לא תטגני כמה חביתיות. אני לא זוכרת איך ומתי הרגשתי את זה, כשאת מקבלת הנאה מכל תא ותא ובכל רגע ורגע. כמה שזה בכלל חשוב.

לא חייבים בשביל זה לאהוב מישהו או להיות מאוהבת.

 

פעם הייתה לי נדודי שינה איומים, ובבוקר, כשהאיר היום, חברה התקשרה אליי. אנחנו מדברות, ופתאום אני רואה שהיום התחיל שטוף שמש במיוחד. אני מביטה מהחלון במטבח ושותה תה, ופתאום רואה איך בשמיים נקיים לחלוטין נע תימרת עשן ענקית — חשבתי שזו שריפה, ואז ראיתי שאלה עננים שטסים במהירות מטורפת. מעולם לא ראיתי דבר כזה. כמו בצילום מואץ. זו הייתה רוח משוגעת. ולראות את זה היה מדהים.

והרי אנשים נדיר שמסתכלים על השמיים. זוהי בדיוק אותה שגרה יומיומית, זה לא בסרט, אלא מהחלון במטבח.

קורים שם בכלל דברים מופלאים, בחלון.

 

כשגרתי באופה, הייתי לעיתים קרובות אומללה מאוד-מאוד. והנה יום אחד במאי, כשבחצר שלנו פרח עץ הדובדבן, שזה כשלעצמו כבר אושר גדול, והמרפסת הייתה פתוחה, שמעתי נקישת פרסות. אני מאוד אוהבת סוסים. כמובן שמיד קפצתי ויצאתי למרפסת, ושם, מוקדם בבוקר, ממש מתחת למרפסת בחצר, עומד סוס לבן, ברעמה שלו יש פרחים וסרטים, ועל גבו יושבת ילדה ומכופפת עבורו ענף כלשהו מהעץ. הם רכבו, כנראה, לפארק כדי להרכיב ילדים, ואיכשהו תעו והגיעו אלינו. וגם זה היה יפהפה. וכל האומללות שלי חלפה. ובלי שום במאי שינשוף במאוורר ענקי על העננים או ישים את הסוס בזווית מחמיאה — אלא פשוט כך, מעצמו.

כל האושר השקט הזה מורכב מפרטים: ריחות, נגיעות, צלילים, תחושות, צבעים.

אנחנו часто חיים בציפייה למשהו גדול. מטרת-על כזו שמעפילה על הכל. ולמטרה יש דרך, ולאורכה צומח כל האושר הזה. או שהדרך יכולה להיות לא אל מטרה — וזה אפילו טוב פי מאה, אלא פשוט טיול עבורכם. אצלי זו כבר מזמן פשוט הליכה, ולכן אפשר להתבונן. וכשמצפים למשהו, זה אומר שהמשהו הזה חסר לך, נכון? הניסיון המופלא שלי מרמז שכדאי להסיח את הדעת כדי להריח פרח או לבחון אבן קטנה לצד הדרך, ואז מופיעה התחושה שבעצם הכל כבר קיים. אני עצמי לפעמים שוכחת מכל זה, ושוב הופכת לכמעט אומללה, עד שאיזו סוסה לבנה כביכול עם פרחים ברעמה, שבאה אל מתחת למרפסת, לא תנער אותי מהמצב הבלתי נסבל הזה — הציפייה לאושר, בזמן שהוא כולו נמצא כאן, ממש בהישג יד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קראו מאמרים, צפו בשידורים חיים והשתתפו בהגרלות ב-ערוץ הטלגרם שלנו.

דעת المערכת עשויה שלא להלום את דעת המחברת. במקרה של בעיות בריאותיות אין לעסוק בטיפול עצמי, יש להתייעץ עם רופא.